מוסדות אור החיים

אודות הישיבה

על הרב

סיפורים אישיים מרתקים של בעלי תשובה

מדברי גדולי הדור

דף הקלטות

דיסקים

מכון אור החיים

שיעורי הלוין "דר וסוחרת"

שידורים חיים

 

אודות הרב

 

ראיון תורני עם הגאון הגדול הרב ראובן אלבז שליט"א

 

אסור להתייאש משום יהודי! 

אכן כדי להיזכר בתחילת הדרך צריך לצעוד אחורה עשרות בשנים, באותו הזמן, בתחילת הדרך היו רק "קצת" אנשים, יש אשר יאמרו מדלת העם, ההתחלה היתה קשה אנשים לא האמינו שנוכל לסחוף את השכבות כולם, אף אחד לא האמין שמהשכבה הגבוהה יחזרו בתשובה אך תוך תקופה קצרה, אפשר לומר כשנה שנתיים אפשר היה לראות קצינים בכירים בצבא לצד שחקנים ידועי שם ואנשי "בוהמה", שעושים יחדיו את צעדיהם הראשונים לקראת חזרה בתשובה לאביהם שבשמים, ואם שואלים אתם מהו סוד ההצלחה אומר לך כך - "אסור להתייאש משום מקום, משום עיר ומשום אדם ודוגמא לכך אספר לך מה שאירע עימי לפני למעלה מעשרים שנה בחודש אלול כאשר מפקד משטרה מאילת לקח אותי לעירו וביקש ממני למסור שיעור באומרו "אני ימלא לך אולם", הגענו לשם ומצאנו אולם ובו ששה אנשים.

ראיון עם הרב

תמונות של הרב

 
 

 

 

נסעתי מפה, מירושלים, עד לעיר אילת ובשל הריחוק הייתי צריך להשאר שם לישון, שלא כדרכי שכשיוצא אני למקומות חוזר אני עוד באותו היום לביתי, אז אמר לי אותו אדם "אל דאגה כבוד הרב, זה עוד יתמלא, אל דאגה, עוד יגיעו" - וכך אני רואה מולי ששה אנשים והוא אמר לי - אל דאגה זה יתמלא. ועל מה היה מדובר, צריף שאמור להכיל עשרים שלושים מקומות, לבסוף האולם אכן התמלא, חייכתי ואמרתי "נו שלושים איש?" ואז הוא ענה - כבוד הרב, שלושים אנשים באילת הם כמו עשרת אלפים בירושלים... ואני מבטיח לך, כבוד הרב" - כך אמר הוא - "כי מהשלושים האלה שנמצאים היום (זה היה כאמור החודש אלול) תבוא לפה בחנוכה ותמצא הרבה יותר" וכאשר אמר כן  היה,  בכל

 

פעם שהגעתי נתווספו אנשים, באלול שלאחריו ניגש אלי אותו יהודי יקר ואמר לי כי בפעם הבאה הוא מתחייב להביא 700 איש אמרתי לו, אם אתה מביא 700 אני מביא את מרן הראשון לציון שליט"א לאילת", וכך היה!!

וכך ברוך ה', הקמנו באילת תלמוד תורה של קרוב ל-500 ילד וילדה, יש למעלה מ-35 בתי כנסת, יש כוללים ושיעורי תורה, וכל זה התחיל משיעור שבתחילתו היו ששה אנשים, כך היה באילת ואותו הדבר קרה גם במקומות אחרים - אופקים, דימונה, קרית גת ועוד ועוד. ומה שלומדים אנו מכאן הוא שאל לנו להתייאש מאף  יהודי, מאף מקום ומאף עיר, כי אין לך יהודי שאין לו נשמה ואין לך נשמה שאין לה ניצוץ - כי אין לך יהודי שאין לו שעה. וכל המוטל עלינו הוא במשנה כוחות, להרים קרנה של תורה ולעזור לכל אחד ואחד לעורר את נשמתו לאביו שבשמים.

 

 

ש. האם הרב יכול להעריך לאורך שנותיו הרבות כמה יהודים חבים לו את חייהם?

ת. אף אחד לא חב לי כלום, להפך הוא הנכון, אני חב להם, אני שמח להיות שותף בערכת כזאת שמרבה כבוד שמים, ובאמת אם נתבונן בכל אדם ואדם, הרי שמושפע הוא מאנשים רבים, מגדולי הדור שיחי', מרבותיו ומידידיו ואילו אני כשלעצמי מרגיש כי אני בסך הכל קוסם קטן והלוואי שיהיו לי עוד ועוד קסמים קטנים בתוך הלהקה הגדולה הנקראת להקת התשובה, להקה זו כשלעצמה גם היא החלה מקוסם בודד והיום עולם התשובה הפך מארגון אחד קטן להרבה

מאוד ארגונים, רבים וטובים ולוואי כי כולם יחדיו יתאחדו להשיג מטרתם - לקרב יהודים ללב אביהם.

ואם בהתאחדות עסקינן וטוב יהיה המקום להזכיר את כבוד הגאון הצדיק בנן של קדושים רבי דוד חנניה פינטו שליט"א, אשר זכיתי להכירו זה כ-14 שנה, והוא נשמתו בוערת לעבודת ה' והוא עוזר ועוזר לנו בנטל הגשמי והרוחני ואף זכינו שאמר כמה שיעורים חוצבי להבות בישיבתנו הק'. אין הנייר יכול להכיל, כמה הכרת טובה יש לנו אליו, על פעולותיו הברוכות לכלל ישראל.

 

 

ש. כיצד החלה הישיבה, האם היתה היא חלק מתנועת התשובה שהחל הרב?

ת. הכל התחיל למעשה ברחוב קטן וצר בשכונת הבוכרים, היה זה בתוך דירת שני חדרים שם הצטופפו 14 בחורים. את 14 הבחורים האלו אספנו מכל מיני מקומות, ואט אט נתווספו עוד שזכינו להכיר בשיעורים והשיחות שמסרנו בכל מיני ערים ועיירות וכפרים. היה זה  סייעתא  דשמיא  שעזרה

 

לי ככה להקים ישיבה שבה בעצם יכלו אותם בחורי חמד צעירים לחזור אל התורה, כור מחצבתם, והמאור שבה החזירם למוטב, שבו הם לעשות רצון קונם ולקדש שמו ברבים, וב"ה כיום הזה לומדים בישיבתינו כ-350 בחורים לבד מכ-200 אברכים כן ירבו.

 

 

ש. מה היא ההכנה הראויה לכל יהודי לקראת חג הפסח.

ת. הייתי רוצה לענות על כך בסיפור, לפני כחמש מאות שנה התרחש גירוש ספרד, יהודים אשר ישבו לבטח בארץ שחשבו לארצם חיו שם על מי מנוחות וניהלו חים מסחריים תקינים וחלקם אף מעבר לכך לכהן כשרים בממשל הספרדי, הוצרכו לפתע להימלט על נפשם או להמיר את דתם מפחד הכמורה הנוצרית - האינקויזיציה האיומה, ואכן חלק גדול גלה לארצות אחרות וחלק שהיו חייבים להישאר שם נאלץ להתנצר למראית עין ולחיות חיים כפולים והם נקראו - "אנוסים", האינקויזיציה הרשעה ניסתה לעלות על עקבותיהם של אותם יהודים ואכן חלק מהם שנתגלו, נרצחו ביסורים נוראיים, יש שעלו על המוקד ונשרפו למוות כל זאת על קידוש ה', מפני שלא רצו להחליף את דתם ומורשתם. האנוסים היו נראים בצורתם החיצונית כנוצרים ענדו על צווארם כמצוות הכמורה צלב גדול ובכל יום ראשון היו נכנסים לבית התיפלה אך במסתרים היו שומרים על דתם קלה כבחמורה.

יהודי אחד אשר נקרא בשם ר' יוסלמן החליט להתנדב ולפעול למען האנוסים, היה אדם פיקח מאוד וידע כיצד לצאת ולבוא בין היהודים הספרדים ולקלוט מתוכם את האנוסים ולהוציאם לחירות עולם, פעם אחת הוצרך רבי יוסלמן להשאר בספרד בעיצומו של חג הפסח, הדבר הטרידו מאוד כיצד יוכל לערוך את ליל הסדר כהלכתו, כי גם הוא נראה כגוי לכל דבריו.

 

ערב פסח הגיע... איפה המצות, איפה המרור, איפה כורך, איפה קריאת ההגדה, איך יסתדר בלי המצות כל המצוות היקרות הללו כיהודי שומר תורה. החליט הוא לחפש אנוסים שבודאי יקיימו את הסדר כהלכתו. וכך החל להסתובב בשוק ולתור בעיניו לראות מי קונה ירקות השייכים לחג הפסח, יהודי אחד הנראה כנוצרי ניגש לירקן ולקח שתי חבילות כרפס, לאחר מכן רואה רבי יוסלמן את אותו אדם קונה ארגז מלא חסה (מרור), כשראה כך הבין כי הוא יהודי "אנוס" ומכין הוא דברים לליל הסדר, אז הלך הוא בעקבותיו, באמצע הדרך עשה עצמו רבי יוסלמן כאילו נתקל וקיבל מכה וצעק אי... שמע ישראל ה' אלוקינו...  היהודי  שמע  את  ה'שמע

 

ישראל' פנה אליו ואמר בשקט בא אחרי ואל תדבר שום מילה כדי שלא יגלו אותנו, (רואים מכאן כי 'שמע ישראל' זהו התעודת זהות של כל איש מישראל).

וכך הלך הוא אחרי אותו יהודי ספרדי בשקט, לפתע הגיעו לפתחו של ארמון מלכים, אותו יהודי אנוס היה אחד מהעשירים הגדולים בספרד, נכנס לבית מוריד את הצלב יורק עליו, נכנס יותר פנימה ונישק וחיבק את ר' יוסלמן שגילה לו את זהותו. שאל אותו ר' יוסלמן איך אתם מתסדרים בליל הסדר, אמר לו בא ואראך, נכנסו חדר לפנים מחדר פתחו כמה דלתות וירדו בסולמות לתוך אולם ענק ערוך ומסודר, בשולחן ערוך ומוכן לליל הסדר עם המצות והיין והקערה, רבי יוסלמן עומד ומשתאה, אומר לו היהודי יש לנו גם שוחט ירא שמים בקהילה, הכל על טהרת הקודש.

ליל הסדר מגיע, מתכוננים לתפילת החג, כל האנוסים מגיעים כשהצלב עוד מונח על צואריהם, מסירים את המסוה, ומתפללים בשמחה וגיל כשדמעות בעיניהם את תפילת החג, לאחר התפילה מסיבים הם מסביב לשולחן כמלכים ממש, בני חורין, אחד הילדים החל לשאול "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות..." ואביו החל לענות ולספר את סיפור יציאת מצרים, באמצע דבריו קם ילד קטן ושאל מדוע הוצרך הקב"ה להורידנו תחילה למצרים ואח"כ להוציאנו משם, שלא היה מוריד ולא היה צריך להוציא? האב בתמימותו גער בבנו ואמר שתוק מה אתה שואל קושיות על הקב"ה, רבי יוסלמן בחוכמתו אמר לאבי הילד, תמחל לי, אבל השאלה של בנך היא לא שאלה פשוטה, אתה יודע מי שאל אותה? רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי כמוזכר בזוהר הקדוש: מה ראה הקב"ה להוריד את ישראל לגלות מצרים? שאל אותו אביו: בני, שאלה אחת אתה שואל או שתי שאלות? א"ל רבי אלעזר שתי שאלות אני שואל, אחת, למה צריך בכלל גלות, וב', למה דוקא למצרים שהיא ארץ המתועבת ביותר בעולם, היו שם אוניברסיטאות מיוחדות ללימוד הכישוף, החרטומים היו מלמדים ילדים קטנטנים מגיל 4-5 את דרכי הכישוף, כך ראינו שבשעה שאהרון זרק את המטה לפני פרעה ונהפך לנחש, החל פרעה הרשע מקרקר וצוחק ואומר למשה רבינו תבן אתה מכניס לעופריים, אתה בא ואומר לנו אולי חסר לכם קצת תבן לאכול אולי ניתן לכם קצת, תבן, בשעה שבתינו מלאים, מיד מצוה פרעה להביא כמה ילדים קטנים מהגנון בגיל 3-4 ואומר להם פרעה תעשו מה שעשה אהרון, אמרו לאהרון תחזור על מעשיך,  משה  רבינו  זרק

את המטה והנפך לתנין, תיכף גם הם זרקו את מטותם, וכל מטה נהפך לנחשב אבל ה' עשה נס בתוך נס "ויבלע מטה אהרון את מטותם" (שמות ז' י"ב) בשעה שנעשו מטות בלע של אהרון את מטותם, זה הראה שמעשה משה ואהרון זה בגדר נס, ולא כישוף כמעשה החרטומים שהיה דרכם לקרוא לשד בשמות הטומאה והשד היה מחליף להם את המטה בנחש, וכשהיו רוצים להחזיר את המטה אותו שד היה לוקח את הנחש ומביא את המטה, ואילו להבדיל במעשה משה ואהרון לאחר שחזרו המטות של החרומים, וכן מטהו של משה חזר להיות מטה אז נאמר ויבלע מטה אהרון את מטותם, "ולא נודע כי באו אל קרבנה" ונשאר מטהו של אהרון גם לאחר הבליעה באותו עובי, זה היה נס בתוך נס, (כל מילה שבתורתינו זה תורה שלימה ולא חלילה סיפורים). חזרנו לשאלה ב'. מדוע ירדו אבותינו דוקא למצרים?

 א"ל רבי שמעון בר יוחאי לבנו רבי אלעזר קושיא אחת מתורצת בחברתה ושם בזוהר מוסבר הדבר באריכות בדרך קבלית, אבל ברצוני להסביר דבר אחד, הקב"ה יכל לתת לנו את ארץ ישראל. ארץ זבת חלב ודבש לתת לנו את כל העושר והבנים, אבל מה היה חסר לו, את ההרגשה שהקב"ה עושה איתנו חסד, לעומת זה אדם שטועם את טעמה של גלות הוא יכול להרגיש שנותנים לו, שעושים לו חסד, ואפילו רק אם אביו או סבו היו בגלות ומספרים לו את מה שעבר עליהם, יש לו כבר ערך לכל טובה שנעשית לו, ואת זה רצה הקב"ה, שעם ישראל ירגישו קצת שיש להם אלוה, ושום אומה ולשון לא תוכל לבולל אותם, לצורך זה הכניסנו לכור הברזל למצרים לשעבוד קשה. וכשיוצאים משעבוד נוראי זה ומקבלים תורה, ומקבלים את ארץ ישראל, מודים להקב"ה ומכירים אותו ומתחסנים מפני רוחות העולם.

אבותינו במצרים קבלו חיסון למשך כל חייהם הם ובניהם עד סוף כל הדורות, ששום אומה ולשון לא תוכל לבלול אותנו, כמה שהיהודי מתרחק, אבל הניצוץ היהודי שלו לא ימחק לעולם, זכרון יציאת מצרים תמיד חקוק בעצמותינו, בכל מצוה ומצוה אנו אומרים זכר ליציאת מצרים, אכילת מצה, הנחת תפילין, לבישת ציצית, קריאת שמע, זה נטע בקרבנו, הוא האיר את נשמתנו שלא תכבה לעולם למרות כל הנסיונות שניסו לכבותה, מדוע? כי את שיא השיעבוד כבר עברנו.

וזו התשובה לשאלתכם, כי ההכנה הראויה לכל יהודי ויהודי, היא ההתבוננות, ואפילו במעט ההתבוננות וככל שיוסיף להתבונן ולהעמיק בכך שאנו עם שלא ככל העמים, שבנו בחר הקב"ה מכל אומה ולשון - "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות" ובהתאם לכך מחוייבים אנו להרבות כבוד שמים ולעשות רצון הבורא ברוך הוא. 

 

 

ש. כיצד יכולים אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו לקיים את ה"את פתח לו".

ת. העבודה שלנו היא "לשבור את המחיצות", כי ברגע שישברו המחסומים והמחיצות ממילא תתחיל הזרימה ותתעורר הנשמה, אפילו אנשים שנראים לנו רחוקים מיהדות ותורה, כאשר נחשפים הם לעוצמת האחדות, עוצמת הציבור ועוצמת התורה נשאבים הם פנימה, ואז העולם החרדי שהיה נראה להם זר ומנוכר נהפך להם למקום קוסם ומרתק. כל שאנו צריכים זה לשבור את המחיצות, וכאשר נראה זאת נחזה במראה אשר מרנין את הלב. וצריכים אנו לשמוח שכבר כהיום הזה רואים אנו אנשים רבים החוזרים לכור מחצבתם, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שזכינו לכך.

 

 

 

דברים היוצאים מן הלב...

בפסח קוראים את מזמור ק"ז בתהילים "הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו" ובפסוק ד' נאמר "תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו וכו' ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם" מתאר הפסוק את אותו יהודי ההולך כאובד במדבר, תועה הוא בישימון, אינו מוצא עיר מיושבת להעזר באנשיה, או אז זועק הוא אל ד' יתברך. - "ויזעקו אל ה' בצר להם" אם לא היו זועקים אל ה' באותה שעה כשצר להם. הרי שלא היה מושיעם, ולא היו מגיעים לכאן ואם זכו הם והגיעו לכאן הרי שכן זעקו! אלא שישנם בני אדם שזעקתם היא בקול רם וישנם כאלה שזעקתם עדין חרישית מאוד, שפתיהם נעות אך קולם לא נשמע, אכן הולך וגדל עד נכון היום, הזעקה הזו הולכת וגדלה ומוצאת שבילים אל תוככי העם, הזעקה הולכת וגדלה מעמקי הנפש היהודית.

 

 כמה עונג ושמחה הם מנת חלקנו בראותנו את עם ישראל חוגג את חג הפסח, בימים הקצרים העומדים לרשותנו במשך החג, נוכל לראות את יפיה והדרה של היהדות כיצד שמרה על העם לאורך שנות דור לאורך כל ימי ההיסטוריה המפוארת, להראות שלעם היהודי לא חסרות הנאות נפלאות, לא חסר נופש, אלא שיש למצות אותם בדרך המותרת והנכונה העולה בית ה'. 

"אשרנו שזכינו להיות חלק מיהדות זו, אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, שבת אחים גם יחד בשמחה ובטוב לבב". במילים אלו פותח הגאון הגדול רבי ראובן אלבז שליט"א את  שיעורו  הנאמר  בפני בעלי תשובה חדשים אשר זה מקרוב באו לישיבתו המפוארה הלא היא ישיבת "אור החיים", כך שוטח הוא בפניהם את הקדמתו לחג הפסח, הקדמה אשר כל התבונן בה רואה את נפש הרב, גדלותו ואהבתו הרבה לתלמידיו ולכל יהודי ויהודי באשר הוא. וכאשר אומר הוא לתלמידיו כי "אם לא היו זועקים אל ה' באותה שעה כשצר להם לא היו מגיעים לכאן" כוונתו פשוטו כמשמעו, "לכאן" - למרכז העולמי לתורה, מבנה אשר כשמו כן הוא מרכז עולמי, אשר מכל קצווי עולם הגיעו יהודים אליו לעבור בשעריו ולינוק מצוף אמרותיו, מתאילנד ומסין, מצרפת וברזיל, מ(תרבות) המזרח הרחוק עד (תרבות) המערב הפרוע, ומבנה זה כעומד בראשו, מבחוץ עדיין אינו גמור, נראה פשוט, יש שיאמרו כי אינו לבוש לחלוטין, אכן בפנימיותו מלא וגדוש הוא ברוחניות מרהיבה ומרוממת מאות אנשים חלקו חזרו בתשובה לפני שנים ויושבים כיום כאברכים לכל דבר חלקם בעיצומו של התהליך, וחלקם... הם רק עכשיו הגיעו אך במבט בעיניים אומר הכל, כל אחד מהם שתעצור ותשאלהו לפשר השינוי שעבר יאמר לך כי האחראי לכך הוא "ראש הישיבה", וכשאומר הוא "ראש הישיבה" רואה אתה כיצד בורקות עיניו מאהבה, כבן אל אביו.