היש הבדל בין טבע לנס?

 

שואל הרב אליהו דסלר זצ"ל במכתב מאליהו (ח"ג עמוד 177) את השאלה הבאה:

 

מהו ההפרש שבין נס לטבע, הרי שניהם ע"י הקב"ה הם?

 

ומשיב:

 

הטבע הוא שנתן הבורא חוק בבריאה שתתנהג בהנהגה מוגבלת של סיבה ומסובב. כגון: התבואה - החרישה, הזריעה, ההשקיה הם הסבות הטבעיות הגורמות לגידול התבואה. אבל השאלה היא: הרי לא נדע המהלך למה הסיבה מסבבת המסובב, ורק נדע שכך הוא תדיר. האם אין זה באמת נס תדירי - אלא שהורגלנו בו?

ונצייר נא לנו: אילו ראינו קבר אשר המת שנקבר בו כבר נאכל כל בשרו ויהי לעפר, והנה לאט לאט מעומק הקבר מתחיל לצמוח גוף אדם ועולה דרך הקרקע, והקבר נפתח ויוצא אדם חי ככל החיים, מה היינו אומרים לזה? האם אין זה נס גדול של תחיית המתים? ואם-כן למה לא נבחין בנס זה גם בתבואה, הנזרעת בארץ, והזרע נרקב לגמרי, ואחר-כך מתחיל לצמוח מתוך הריקבון, האם אין זה נס של תחיית המתים ממש, בלי הפרש? בודאי כן הוא, אבל ההפרש, שלתחיית המתים של אנשים לא הורגלנו, ולתחיית המתים של התבואה הורגלנו. אילו היינו רגילים להפך, היינו קוראים לתחיית המתים שבבית הקברות - טבע, ולתחיית המתים שבזרעים היינו קוראים - נס.

אבל האמת היא, כי אין בין טבע לנס כלום: הכל נס הוא; כל העולם כולו אין לו שום סיבה זולת רצונו יתברך, ורצונו היינו מעשיו והנהגתו, כי כל אשר ברצונו מתהווה מאליו, רק זה שאנו קוראים לו נס היינו רצון שיתהווה עניין שלא הורגלנו בו, וממילא החידוש פועל בנו להתעורר ולראות בו את יד ה'. וזה אשר אנו קוראים טבע הוא אשר רצונו יתברך שיתמיד אופן אחד אשר נהיה מורגלים בו, ויהיה מקום לנסות את האדם, אם גם בכזה יראה אך את רצון ה' לבד, או יחשוב כי מסר ה' כוחות לטבע - ושבתוך הטבע יש גם לאדם עצמו כוח לפעול בדרך סבה ומסובב. ולפי-זה הטבע אינו במציאות כלל, אלא רק כאחיזת עיניים לאדם, שיהיה לו מקום לטעות וגם לבחור באמת.

ומי שכבר עמד בנסיון זה של הטבע עד שאיננו עוד ניסיון עבורו כלל, אין עוד צורך שיתנהגו עמו מן השמים מתוך הסתר זה, ועל כן מצויים הנסים אצלו. והיינו שאמר רבי חנינא בן דוסא (תענית כה): "מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק"; פירוש: שאינו רואה שום הפרש עוד בלבו בין הנס והטבע, וממילא שווים הם להדלקה השמן והחומץ!

יש מסתכל לתוך הבית דרך חור מנעול שבדלת, ויראה עט כותבת, ולא יראה את האדם - וידמה שהעט כותבת בעצמה. כך הוא הכופר, שיחשוב שהטבע פועלת בעצמה. אבל כשפותח הדלת, יראה את האדם הכותב; כך המאמין יראה שהקב"ה הוא העושה והמסבב את הכל, וכל הסיבות ומעשי בני-אדם הם אצלו כמו עט ביד הכותב, אשר ישתמש בכולם לתכלית אשר ירצה.

השם "טבע" הוא ביטוי המכסה בשטחיות נוראה את החכמה הנוראה הגלומה בתוך הבריאה, שלא ייתכן בשום אופן שבעולם שמהלך "טבעי" בלי רוח חיים ובלי מגמה תכליתית יברא עולם נפלא כזה. אין אוילות גדולה ממחשבה זו!

חוקר הטבע הגשמי מחפש תשובה לשאלות הבאות: איך, כמה והיכן? אולם אינו יכול לענות על השאלה: למה ומדוע מתנהג הטבע כפי שהוא מתנהג? הלא יש מי שדואג שהכוכבים ינועו במסילותם, יש מי שדואג שריכוז החמצן ושכבת האוזון ישארו בצורה קבועה, באותו אופן מתרחשים כל התהליכים, הגדולים והקטנים, הקבועים וברי ההישנות, אשר בלשוננו קרויים "טבע" - שמשמעו הרגל.

 

חכמינו זכרונם לברכה קראו ל"הרגל" זה בלשון "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית".