מסירות נפש

 

ועוד צריכים להתבונן על כמה אלפים ורבבות מעם ישראל שמסרו את נפשם להריגה ולשריפה וכן נפש בניהם בשביל קיום התורה ושמירה על כל פרט ופרט של התורה, הן בזמן בתי-המקדש והן לאורך כל הגלות, וסבלו יסורין קשים ומרים אשר תיצלנה אזנים משמוע. ומי הביאם לכל זה, אם לא האמונה החזקה והברורה שקיבלו מאבותיהם, ואבותיהם מאבותיהם עד דור ראשון. שראו בעיניהם הניסים והנפלאות אשר עשה להם הקב"ה במצרים ובמדבר הגדול והנורא עד מעמד הר סיני בקבלת התורה.

לצערינו הרב ניתנו לעם ישראל הזדמנויות אין ספור להוכיח בדם, את מסירותם לאלוקים ולתורת ישראל. רבים הם הסיפורים, דוגמת לימוד התורה נגד גזירות היונים והרומאים, ולאחר החורבן מסעי הצלב, האנקויזציה, גזירות המוסלמים, וכן בדורנו לא חסרו סיפורים מהשואה האיומה והנוראה. מול גזירות המוות והיסורים הנוראים - מאומה לא עזר יהודים הוסיפו ללמוד תורה ולקיים מצוותיה, באופן שאלולא שמסורת התורה היתה ברורה להם ממש, לא היתה בשום אופן מסירות נפש כזו.

הנה דוגמא מתקופת השואה של מסירות נפש וקידוש ה' של רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד, תלמידו של החפץ חיים, מתוך ההקדמה של בניו לספרו "קובץ-שיעורים":

 

"מות הקדושים של אבינו גאון ישראל הי"ד היה המשך ישר בשלשלת קידוש השם ועסק וקיום התורה של ימי חייו. שערות הראש תסמרנה עת נעתיק בזה מזכרונותיו של עד ראיה הרב אפרים אשרי שליט"א... את דבריו האחרונים לחבריו קדושי עליון כשהופסקו מלימודם - מסכת נדה - והובלו לקדש שם שמים ביציאת נשמותיהם בעלות הלהב מעל המזבח ביום המר והנמהר י"א בתמוז תש"א.

רבי אלחנן דבר בשקט תוך מנוחה נפשית כתמיד, אף קולו לא נשתנה במאומה, ארשת פניו הביעה רצינות אך רגילה, בדיבורו לא הרגישו כל נימה פרטית, לא ניסה אף להיפרד מבנו רבי נפתלי, שיחתו היתה מכוונת לכולם לכלל ישראל. וכך אמר:

"במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל. אי לזאת אנו צריכים לשוב אל ה' בתשובה שלימה ומיד במקום... הזמן קצר, הדרך למבצר התשיעי (מקום הטבח של קדושי סלבודקה וקובנה) קרובה, עלינו לדעת כי קרבנותינו יעלו יותר לרצון על-ידי התשובה, ועל-ידי כך נציל את חייהם של אחינו ואחיותינו באמריקה... שלא תעלה ברעיוננו איזו שהיא מחשבת פסול ח"ו, שהיא כפיגול ופוסלת את הקרבן, אנו מקיימים עתה את המצוה הכי גדולה, "באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה" האש היוקדת את גופותינו היא האש שתחזור ותקים מחדש את בית-ישראל".

 

וכך כתב רבו החפץ חיים:

 

"... דברי אלקי השמים והארץ, המסורים לנו מאבותינו קדושי עליון, חכמים נבונים צדיקים וחסידים, דור אחר דור. ואיך לא תכסה את פנינו בושה, אשר אבותינו מסרו נפשם להריגה ולשריפה על קיום תורתינו הקדושה, ועל כל חוק ממנה נשפך כמים דמי אלפי רבבות מישראל, כדאיתא במדרש פרשת אמור:

 "מה לך יוצא ליסקל? - על שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף? - על ששמרתי השבת. מה לך יוצא ליהרג? - על שאכלתי מצה. מה לך לוקה בפרגל? - על שעשיתי סוכה, על שנטלתי לולב, על שהנחתי תפילין, על שהטלתי תכלת, על שעשיתי רצון אבא שבשמים..." עכ"ל המדרש.

וכן בהרבה דורות אחריהם כידוע ומפורסם לכל. והורישוה לנו בדמי חייהם, את דת אל שלימה ותמימה בכל חוקותיה ומשפטיה..." (טהרת ישראל פרק א').

 

סיפורים אלו מהווים גם הוכחה על דיוק העברת התורה: אם אבותינו מסרו את נפשם ולא ויתרו על כל פרט ועל כל אות, כיצד תוכלנה מצוות התורה להשתבש? ואם מישהו היה מעוניין להוסיף פרט חדש למצוה מסויימת (כל שכן להמציא מצוה חדשה) הן היו דוחים אותו מיד! הן אפילו אות אחת לא יתנו לו להכניס לתורה!

 

אין לכך אח וריע בשום אומה בעולם, בכל שנות קיום המין האנושי. איך זה בכלל יתכן? אבל זאת עובדה! מציאות חיים, מופלאה ומוצקה!!!