נבואת התשובה של ימינו

משה רבינו טרם מותו פונה אל עם ישראל ואומר להם כך:

 

"והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אני מצוך היום, אתה ובניך, בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל, א-ב).

 

פסוק זה מלמד אותנו בעיקר שלאחר התגשמותם של הטוב והרע עליהם ניבאו הפרקים הקודמים בתורה, לאחר הברכה שבימי תפארת המלכים דוד ושלמה ולאחר הקללה שבחורבן המקדש, אפילו לאחר הברכה שבפריחה הרוחנית רבת ההישגים בארצות הגולה, כמו בבל, ספרד ואירופה, כמו לאחר הקללות הגרועות, הרדיפות, האינקויזיציה והשואה - לאחר הכל, יעבור נחשול אדיר של תשובה בתוך בני ישראל. נחשול זה יגרום להם לשוב עד עומק ליבם, "והשבות אל לבבך", דהיינו אל הדברים היקרים להם ביותר אשר קודם לכן לא שמו לבם אליהם.

או, כפי שמסביר האברבנאל בפרושו לתורה, למרות שלא מן ההכרח שאנשים יוכלו להביע זאת, הם ייטיבו להרגיש זאת בליבם. הם יחושו סקרנות וכיסופים אל התורה.

 

אנו רואים היום, במו עינינו כיצד מתגשמים הדברים הללו. לפני עשרים-שלושים שנה היה צופה אוביקטיבי מן החוץ מגיע למסקנה שאבד הכלח על השקפת התורה המסורתית על החיים. התבוללות, נישואי תערובת, איבה כלפי ערכים דתיים - כל אלו נראו כמושרשים עמוק בנפשו של היהודי המודרני. אבל, משהו התרחש. הנבואה הזאת הופיעה, תחילה היה זה אך טפטוף קל. והנה, היום אין לך כמעט בית "לא שומר תורה ומצוות" בישראל שאין בו מישהו "חוזר בתשובה" אחד או יותר. המוני יהודים מתחילים לנהור בעקבות כיסופיהם לגילוי מורשתם - התורה ודרכיה.

 

אותה כמיהה מחודשת ואותה חזרה בתשובה לא התרחשו בקרב אותם סוגי יהודים שניתן היה לצפות כי יתעוררו לכך. אדרבה, בנים שגדלו בבתים הנוכרים ביותר - בין אם אלו בתים של חברת השפע והחומרנות המערבית או מן השמאל הקיצוני ברוסיה, או של החברה ה"חילונית" הישראלית - התחילו כולם חוזרים לדרך האבות. והרי כך מנבא הפסוק: היכן תתרחש חזרה זו? היא תהיה מתוך "בכל הגויים..." - מאמריקה, אירופה, רוסיה, ועוד ועוד.

 

המילים "בכל הגויים" - כוללת יותר מאשר ההמצאות הפיזית בקרב הגויים. הן גם מתייחסות למצב הרוחני של ההימצאות בין הגויים. יהודים יתנסו בכל דבר, בכל שגעון חולף, בכל פילוסופיה ובכל "כת", וכיוצא באלו, והם לא יהיו רק משתתפים מן השורה אלא יגיעו לפסגה, יהיו למנהיגים בכל המשרות, ישבו על כס הגורו, יהיו זוכי פרס נובל - הם ישקיעו עצמם בכל מה שיש לאומות העולם להציע... הכל, פרט למה שנקרא... "לבבך"!

 

ברור שנבואה זו כוללת אפילו יהודים חילוניים מארץ ישראל, מכיון שהיא מתייחסת לכל מי שאורח חייו הוא חיקוי לאומות העולם, כל מי שחפצו הוא שעם ישראל יהיה ככל הגויים. לפיכך אין זה מפתיע שכיום אין כמעט משפחה, שאין בה לכל הפחות אחד ששב וחזר אל דרך התורה -  חזר בתשובה.

 

וכן כותב הרמב"ם:

 

"...כל הנביאים כולם צוו על התשובה, ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה, וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הם נגאלים שנאמר "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה... והשבות אל לבבך... ושבת עד ה' אלקיך... ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך..." (הלכות תשובה פרק ז הלכה ה).

 

אולי התקיימה נבואה זאת בעבר?

 

הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, גדול התורה בתקופתו, מפרש את הפסוק בו מובאת נבואת התשובה, וכך הוא אומר:

 

"והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה. כבר הזכרתי כי הפרשה הזאת עתידה, כי כל עניניה לא היו ולא נבראו (עדיין), אבל הם עתידים להיות" (דברים ל,א).

 

הרמב"ן חי לפני כ750- שנה. הוא אומר בברור שבמשך 2,600 השנה מאז נכתבה התורה ועד לימיו, נבואה זו טרם נתגשמה!!

וכן לא יתכן שהיא התקיימה במשך 700 השנה שחלפו מתקופתו של הרמב"ן. והסיבה היא: "השואה". הרי הפסוק אומר במפורש: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה.." גם אם נביא בחשבון את כל ההיסטוריה היהודית, כולל מלחמות הרומאים, הפוגרומים, האינקויזיציה, רציחות הקוזאקים וכו' - דבר מתוכה לא הגיע לממדיה הזוועתיים של קללת השואה. "כל הדברים האלה", הכל, חייב להתרחש לפני שנבואה זו עתידה להתגשם.

 

והנה בימינו היא מתגשמת. הבה ונראה פרטים כיצד מתגשמת נבואה זו!

 

 

והשיב לב אבות על בנים

 

הנביא מלאכי הוא אחד מן הנביאים האחרונים. למעשה, ספר מלאכי מכיל את הנבואות האחרונות של התנ"ך.

הנבואה האחרונה בנבואותיו של מלאכי מדברת על אחרית הימים:

 

"זכרו תורת משה עבדי אשר ציותי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים" (מלאכי ג,כב).

 

הפסוק מדבר אל "כל ישראל", ובמיוחד - אלינו כיום. הוא מצוה עלינו "זכרו תורת משה", דהיינו יהיה צורך להזכיר לנו את האמיתות שה' נתן לנו את התורה על הר סיני, ואשר בדרך זו או אחרת נשכחו מאתנו.

 

כיצד יוזכרו לנו הדברים? הכתוב ממשיך ואומר:

 

"הנה אנוכי שולח לכם את אליה(ו) הנביא לפני בוא יום ה', הגדול והנורא".

 

ואיך הוא יכין אותנו לקראתו? ממשיך הנביא מלאכי ואומר:

 

"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותיו, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם".

 

המובן הפשוט הוא שאליהו יגשר בין פער הדורות. כולנו יודעים שישנו פער עצום בין הדורות. אילו היו הורי סבינו קמים מקבריהם, הם לא היו מכירים אותנו, זהו פשוטו של מקרא. באחרית הימים, לפני בוא היום הגדול והנורא, כאשר כולם יכירו במשיח, ימצא עם ישראל את עצמו על פרשת דרכים. או שנתאחד כולנו, דור הבנים ודור האבות, ונשוב אל ה', או שתיגזר עלינו כליה חלילה.

הבה ונתבונן בפרוש רש"י על פסוק זה:

 

"והשיב לב אבות - להקב"ה, על בנים - על ידי בנים".

 

גילה של תנועת התשובה, כתנועה, אינו עולה על עשרים-שלושים שנה. היו אומנם יחידים ששבו אל דרך התורה גם קודם לכן, אך כתנועה בקנה מידה גדול זוהי תנועה חדשה יחסית. בטרם החלה תנועת התשובה, מה היתה הדרך ההגיונית בניבוי התהליך שבאמצעותו היא תתרחש? מי אמור היה להשפיע על מי - כדי שיהיה לבעל תשובה?

אילו היינו מפנים שאלה זו לאדם הממוצע לפני עשרים-שלושים שנה, הוא בודאי היה משיב שהאב או הסב ישפיע על הילד כי יחזור בתשובה. הרי התורה היא מסורת הנמסרת מדור לדור. לפיכך הגיוני הוא לחשוב שהדור המבוגר יותר ינחיל את ערכי התורה וילמדם מחדש לדור שהתרחק מערכים אלו.

והנה רש"י כותב לנו כאן שהמציאות תהיה בלתי הגיונית. מי היה מעלה בדעתו שבעל התשובה יהיה צעיר הנאבק בעצמו על ערכי התורה, ללא סיועו של הדור המבוגר ולמעשה לעיתים תכופות גם בניגוד גמור לדעת הוריו? והנה, דבר זה בדיוק מתרחש כיום.

במילים אחרות, הנביא מלאכי מוסר לנו מידע מדוייק מאוד על האופן שבו תתגשם נבואת התשובה. יהיה על אליהו לפנות אל ההורים, וכיצד ידבר אליהו אל האבות? באמצעות הילדים. "תורת משה" שיהיה על אליהו לגרום לכך שנזכור אותה, תהיה קודם כל לדור הצעיר!

[המדרש מסביר שקולו של אליהו לא יישמע בגלוי ובבת אחת. הוא יגיע לעיר אחת ויהיה נסתר מעיר אחרת, ידבר אל אדם אחד ויהיה נעלם מן האחר. כיצד הוא יכול לדבר עם אדם אחד ולא להיות גלוי לשכנו? המהר"ל מסביר: שאליהו יכול להתקשר עם אנשים והם לא יהיו מודעים לכך. הם חושבים מחשבה מקורית שלהם, בשעה שאין היא כזו אלא קולו של אליהו הנביא..].

 

ועתה, כיצד יפנה אליהו אל דור הבנים? רש"י ממשיך ואומר:

 

"... יאמר לבנים דרך אהבה ורצון..."

 

הצעירים בימינו אינם חוזרים בתשובה מכיון שמישהו כפה זאת עליהם. הם שבים מפני שהם מוקירים ומבינים מה שהדורות הקודמים עזבו ונטשו. וכל מקום שיש בו הבנה, יש בו גם אהבה.

 

רש"י מסכם בפנותו אל הבנים:

 

"... לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום".

 

כל מי שיש לו קשר לבעלי התשובה יודע שתיאור זה הולם אותם בדיוק!!!

לא בשמים היא

 

עדיין יש לשאול: אולי אותם חוזרים בתשובה נמשכים אחרי יחיד דינמי וסוחף? הרי זו הדרך שבה מצליחות כה רבות מן הכתות?

והדבר מעניין! בראש תנועת התשובה לא עומד מנהיג דינמי או כמה מגדולי האדמו"רים או ראשי ישיבות. גם לא גדולי התורה או מנהיגי הדור עומדים בראשה, לא הם עוסקים במתן הרצאות, בניהול הסמינרים או מרצים בהם!

 

פרט זה גם מופיע באופן ברור מראש בפרשת התשובה:

 

"לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו... ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה... כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבך לעשותו" (דברים ל,יב-יד).

 

מסביר על כך "הספורנו" (חי לפני כ500- שנה):

 

"לא בשמים היא לאמר. לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא. ולא מעבר לים היא, גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך, באופן שיהיה זה אפשר לך בגלות. ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור, או שהיא נמנעת בגלות. בפיך ובלבבך לעשותו, להכיר בלבבך את חטאך ואת האל יתברך שחטאת לו ולהתחרט ולהתודות על זה בפיך".

 

תוכל לעשות זאת בעצמך כי קרוב אליך הדבר ויקר לך מאוד. הוא כבר נמצא אצלך בלבבך. אפילו על-ידי אנשים מפשוטי העם. כשתהליך התשובה נובע מן המעיינות למטה, מוצא כל אחד את האמת מכל נקודה או מקום בו הוא נמצא "בכל הגויים".

 

 

טבעם של אותם ימים

 

הושע הנביא מתאר לנו על טבעם של הימים בהם תתגשם נבואת התשובה, ואלו דבריו:

 

"כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר אין זבח ואין מצבה..." (הושע ג,ד).

 

הושע הנביא מדבר על תקופה שבה לא תהיה מנהיגות, ומנהיגי תורה במיוחד. לא יהיה זבח, דהיינו בית מקדש, לא תהיה הדרכה רוחנית - לא יהיה כל סימן ואות לסמכות. עד לפני 150-180 שנה לא היה בנמצא יהודים ללא תורה וללא רשויותיה. ואז, החלה "הרפורמה", תנועת ההשכלה ועוד תנועות, את השער בפני נטישה המונית של התורה. ואמנם התורה נינטשה. לבסוף, באה השואה ומחתה את שרידי המבצרים של מאות שנות חיי תורה באירופה.

כיום אין אנו יודעים אפילו מה משמעותה של סמכות. יכול אדם להקים אירגון ולהכריז על עצמו כנציגו של העם היהודי. זוהי אינה מנהיגות. וגם כאשר לפעמים אנו מקבלים על עצמנו מרותה של סמכות כל שהיא, אנו נוטים לעשות זאת רק כל עוד היא הולמת אותנו, ואם לא אנו מוצאים לעצמנו 'סמכות' אחרת. במציאות, אנו רואים את עצמנו כסמכות ואנו רק מחפשים מישהו שיתן אישור לאמונותינו, זוהי אינה סמכות. זוהי אינה מנהיגות. זה החלל שעליו מדבר הושע הנביא.

 

והוא ממשיך ואומר:

 

"אחר ישובו בני ישראל (יחזרו בתשובה) ובקשו את ה' אלקיהם ואת (הצאצא לבית) דויד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים".

 

גם הושע, כאותם מקורות שהזכרנו קודם, מתיחס אל נבואת התשובה: "'ישובו בני ישראל...' הוא מתיחס לכך כדבר המתרחש ב'אחרית הימים'. כדי לקבל במדויק את מסגרת הזמן לנבואה זו, עלינו לברר: מה הכוונה במילים 'אחרית הימים'?

 

הרד"ק, רבי דוד קמחי, אשר חי לפני כ600- שנה, מפרש כך:

 

"זה יהיה באחרית הימים קרוב לעת הישועה שישובו בני ישראל בתשובה".

 

דהיינו, הזמן שלפני הגאולה. פירוש הדברים הוא שבזמן כלשהו, בעוד אנו נתונים עדיין בגלות, סמוך לזמן הגאולה, ישובו עם ישראל בתשובה, זמן זה נודע בשם "אחרית הימים". זהו באמת הזמן המקדים את ראשיתה של תקופה חדשה לגמרי. עצם הביטוי רומז לכך שהזמן אינו ממשיך סתם, ללא תכלית, יש 'אחרית'. בדיוק כפי שהיתה התחלה, כן תהיה גם אחרית, אחרית אשר תוביל להתחלה חדשה.

ואכן, התופעה המרנינה היא שמיום ליום מתווספים שומרי תורה בקרב העם, איש לא מסוגל היה לחזותה מראש, וגם היום עדיין איננו תופסים את מלוא משמעותה והיקפה, אך היא כבר נוסחה בבהירות רבה בפי הנביא עמוס (עמוס ח,יא):

 

"הנה ימים באים נאום ה', והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'"

 

אנשים שיש להם כל השפע של "תרבות" העולם, מואסים בבידור הזול ומתהלכים רעבים וצמאים לשמוע את דברי ה'.

המפליא מכל הוא, שהרעב והצמא הזה גובר והולך למרות מערכת הכפשה והסתה שלא היתה כמותה נגד היהדות ונגד יהודים שומרי תורה ומצוות. כלי-התקשורת כמעט אינם נותנים יום אחד של חסד, בלא איזו השמצה, עלילה או לעג כלפי היהדות. מבזים את התורה ולומדיה, מסלפים ומעוותים דברי רבנים, ובעיקר מציגים כל עניין יהודי דתי מזוית לעגנית, צינית ומתנשאת.

ואף על פי כן נוהרים המוני בית ישראל לשמוע את דברי ה'. כאילו כוח טמיר ונעלם דוחף אותם. הם אינם נרתעים מהתדמית השלילית שמנסים לשוות ליהדות הנאמנה, ובאים לשמוע דברי תורה והתעוררות. וכדברי הרמב"ם לעיל: "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם - ומיד הם נגאלים".

 

 

סיכום

 

כאשר אנו מתבוננים בהשגחה המופלאה המלוה את כל ההיסטוריה של עם ישראל, ארץ ישראל ואומות העולם ורואים את האופן שבורא עולם מסובב מערכות תבל כדי לקיים את כל ההבטחות לעמו ישראל, בתורה ובנביאים - מתאמת בלבנו עיקר האמונה הראשון:

 

"אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".

 

ומובא בגמרא:

 

"פעם אחת היו עולים (רבן גמליאל, ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע ורבי עקיבא) לירושלים... כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק.

אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?

אמר להם: מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו: מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים מהלכים בו ולא נבכה?

אמר להם: על כך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח): "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן ברכיהו". וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.

באוריה כתוב (מיכה ג): "לכן בגלככם ציון שדה תחרש".

בזכריה כתוב (זכריה ח): "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתירא שלא תתקיים נבואתו של אוריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת!

אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו!" (מסכת מכות כד).

 

רבי עקיבא ראה בזמנו את קיום הנבואות על חורבן הבית וכבר בהן הוא ראה עדות על קיום נבואות הגאולה. מאז ועד ימינו התקיימו נבואות רבות נוספות והן מהוות יחדיו עדות חזקה ונאמנה, שיש בורא לעולם אשר עשה עושה ויעשה לכל המעשים, ושבמהרה בימינו יתקיימו כל הנבואות על ביאת המשיח והגאולה השלימה