נצחיות תורת ישראל

 

עוד ברית כרת ה' עם עם ישראל והבטיח להם שלא רק שיהיו קיימים  לעולם, אלא גם שהתורה לא תשתכח מהם לעולם. אילו, עם ישראל היה שורד לאורך שנים, אבל בלי תורה, אין כל ערך להישרדותו. עם ישראל נמצא בעולם בעבור משימה כלשהיא, ואם הם חדלים מלקיים את המשימה הזו, אין טעם והתפעלות בהמשכתו לדורות ארוכים כל-כך. דבר זה הובטח לנו בתורה שלא רק שנשאר קיימים, אלא נשאר גם נושאי הדגל של הקב"ה ושום דור לא יוכל לשנות את טבעו התורני או להשכיחו ממנו.

 

וכך מבטיח לנו הקב"ה בתורה:

 

"והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד: כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא,כא).

 

ורש"י כותב שם:

 

"הרי זו הבטחה שאין התורה משתכחת מזרעם, לגמרי".

 

וכך אומר הנביא ישעיהו:

 

"ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך, אמר ה'. מעתה ועד עולם" (ישעיהו נט).

 

שוב אנו רואים בלשון הנביא "מעתה ועד עולם" שזו הבטחה לכל משך ההיסטוריה. לא תהיה תקופה אחת בהיסטוריה שתשכח התורה ח"ו או שתהיה רק בזכרון או בספרים במרתפים או בספריה הלאומית, אלא הבטחה שלא יהיה רגע אחד במשך ההיסטוריה שלא יעסקו בתורה בפיהם -  "לא ימושו מפיך ומפי זרעך"!

לאחר תקופת ישעיהו עוד צצו ופרחו תרבויות שונות, שאחר כך שקעו, כגון: הפילוסופיה היוונית או הרומאית. אם כן, מה הבטחון של נצחיות התורה, אם לא שהמבטיח הוא בעל העולם והתורה והאחראי על ההיסטוריה?

ועוד, כדי שתרבות מסוימת תפרח ותשגשג בעם, צריך שלאותו עם תהיה מדינה משלו, מצב כלכלי ומדיני טוב וכו', אבל עם ישראל אלפיים שנה בגלות, נרדף, מגורש, שסוי ובזוי, וגוזרים עליו לא ללמוד תורה, ולקיים מצוותיה, ואף על פי כן לא פסקו מלימוד התורה אף לרגע!

 

וכך מספרת לנו הגמרא:

 

"רבי עקיבא אומר: 'בכל נפשך' אפילו נוטל את נפשך.

תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים, ועוסק בתורה. אמר לו: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות?

אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות? לא פיקח אתה, אלא טיפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה: "כי הוא חייך ואורך ימיך" כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה!!"  (ברכות סא).

 

אנו יודעים גם על אירועים של שריפת התורה ממש. וכך מתאר יוספוס פלביוס בתקופת בית שני את שריפת התורה:

 

"ואחד מאנשי הצבא תפס את ספר התורה הקדושה באחת הכפרים, וקרע אותו והשליכו לאש..." (מלחמות היהודים ב. יב. 2)

 

ועוד ידוע על אירועים נוספים שהגויים התנכלו לעם ישראל ושרפו את תורתו כגון: שריפת התלמוד בפאריס בשנת ד'תתק"ב לבריאת העולם (1242 למנינם), נערמו על גבי מגרש אחד בפאריס, עשרים וארבע עגלות מלאות ספרי תלמוד ונשרפו בפומבי (דברי ימי עם ועולם ה,21). וכן ר' יוסף הכהן מתאר בספרו "עמק הבכא" את שריפת התלמוד באיטליה בשנת ה'שי"ג לבריאת העולם (1553 למנינם). וכן שריפת הספרים בגרמניה הנאצית בשנת ה'תרצ"ט (1933 למנינם).

הגויים ידעו כי כדי להשמיד את עם ישראל ח"ו, יש להקדים ולהכרית את יצירתו הרוחנית ולקעקע את השפעתו המוסרית. חיסול התורה שבכתב היתה מטרת כל עובדי האלילים למיניהם. חיסול התורה שבעל-פה היתה מטרת הנצרות והאיסלאם כל הימים. ואף אל פי כן: הקב"ה הבטיחנו בתורה מראש, שלא תשכח מפי עם ישראל.

 

וכך כותב הרמב"ם באגרת תימן:

 

"והבטיחנו הקב"ה בתורתו ואמר, כי בהיותם מכריחים אותנו לאחוז בסברתם, שנאמר (דברים ד): "ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם", אבל בכל זאת לא יהיה זה בכל הארץ, ולא תכרת התורה ממנו לעולם, והבטיח ואמר (דברים לא): "כי לא תשכח מפי זרעו".

 

ואכן, למרות כל הרדיפות והצרות שעברו על עם ישראל, ולמרות שהכל קמו עליו להשמידו ולהשכיח ממנו תורתו, הוא נשאר חי וקיים, וגם תורתו, הן תורה שבכתב, הן תורה שבעל-פה - לא נשתכחו ממנו עד עצם היום הזה.

ודברים מרגשים כותב הגאון חיים עוזר גראדזנסקי זצ"ל בהקדמה לספרו "שו"ת אחיעזר":

 

"מחשבות תוגה מתרוצצות בקרב לב חושב: האם שעת חרום כזאת מכוונה להוצאת ספרים לאור עולם? הלא ישאל השואל, עם ישראל טובע בים של דמעות ואתם אומרים שירה? מהרסינו ומחריבנו מבית ומחוץ חותרים חתירה תחת יסודות התורה, בחומרים מורעלים ומפוצצים באים לקעקע את הבירה כולה, ואתם באים לפאר את היכליו בצעצועים ופרחים? היכל ה' כולו בוער באש, הלהבה אחזה את ארון הקודש, הלוחות והגוילים משוקעים באש ואתם מתעסקים בקישוט פרחי חמד?

אולם זה כוח ישראל סבא לאלוקיו ולתורתו בכל הדורות ובכל התקופות והזמנים, גם כשחרב חדה היתה מונחת על צווארו, תורת ה' היתה שעשועיו כל היום, גם בעת החורבן אשר כל קיום הלאום היה בסכנה ובעת התחזקות הצדוקים בימים ההם לא הסיחו הפרושים רגע מתורת ישראל, יבנה וחכמיה שארית ישראל היתה אוד מוצל מאש. אשר בעמוד הענן האירו את ישראל בגולה, על ידם נמסר הכתב והקבלה, על ידי רבותינו שבארץ ישראל ושבבבל נחתמו התלמודים המשנה והגמרא, אשר בהם אצורים כל מורשת אבות יסודי התורה ודעת דרכיה, שם אור זרוע וכל כוכבי זוהר, שם כל רוח ישראל וגודל נפשו, וכל מקום שהלך ישראל עם מקל נודדים, כל מקום שגלה - שכינה עמו ושם הכין משכן אהלו ללמוד תורה, ומיום הגלות ישראל מארצו לא נפסקה השלשלת הארוכה מארץ מדה על-ידי הגאונים המבארים, הפוסקים הראשונים והאחרונים, אשר גם בימי השמד, הגזירות, הרדיפות והטלטולים עמלו במסירות נפש, להכין מכון לתורה, וכה נבנה על ידם הבנין העתיק לתורת ישראל והניחו מקום להתגדר בו, הענקים הגדולים הללו הניחו הבאים אחריהם לעלות על כתפיהם ולחזק בכל דור ודור את הבנין הנשגב הנהדר בקודש, אשר כל כלי יוצר עליו לא יצלח להשביתו מטהרו.

וכה היה לימוד התורה לזוכים בה לסם חיים, ההעמקה וההתבוננות בדרכי הלימוד למקור מים חיים, כל ישיבה וישיבה מבצר עוז ליהדות, התפשטות למוד התורה היא תריס בפני הפורעניות ומגן בפני התועים והמתעים, התורה והמאור שבה מחזירם למוטב, והיא שעמדה לנו להחזיק קיומינו כהיום הזה לבלי התבטל בין העמים...!!!"

 

צא וראה! כמה מרכזי תורה, ישיבות ובתי מדרשות היו לישראל לאורך כל הדורות, ובהם לומדים עד היום את התורה, אין שנה שלא נכתבו בה ספרי תורה, נכתבו ונדפסו ספרי קודש, ללא התחשבות לא במצב הכלכלי, לא המדיני וכדומה.

גם על-ידי המחקר הארכיאולוגי אנחנו מקבלים עדות על שמירת אורח חיי היהודי במשך כל הדורות. כשמוצאים תפילין במערות בר כוכבא, הן דומות בדיוק לתפילין שאנו מניחים היום, שמגלים מקוואות עתיקות הן בדיוק עם אותן אמות מידה הלכתיות כמו המקוואות שבונים היום, וכו'.

 

ואמרו חז"ל (מסכת קדושין עב):

 

"כשמת רבי עקיבא נולד רבי, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי, ללמדך שאין צדיק נפטר מהעולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר: וזרח השמש ובא השמש...".

 

ההשגחה העליונה דואגת תמיד בעבר בהווה ובעתיד, להמשכיות ונצחיות התורה בעם ישראל. וזה שאומר הקב"ה למשה: "וענתה השירה הזאת לפניו לעד" - עדות, שהתורה היא אמת! והעדות תהיה בזה "שלא תשכח מפי זרעו לעולם"!!!

 

 

 

האדם

 

שח רבי צדוק הכהן מלובלין:

 

- הרי האדם, דבר אינו מניח בעולם שאינו מחפש אחריו. תר אחרי הרים וגבעות. חותר לדעת מה בים ומה מתחת לים, במדבריות ובישימון. אלא דבר אחד הוא הניח שאינו מחפש אחריו - זוהי האלקות שבקרבו...