מוסדות אור החיים

אודות הישיבה

על הרב

סיפורים אישיים מרתקים של בעלי תשובה

מדברי גדולי הדור

דף הקלטות

דיסקים

מכון אור החיים

שיעורי הלוין "דר וסוחרת"

שידורים חיים

 

 

תולדות אור החיים

 

אור החיים הקדוש והשודדים

פעם נזדמן רבינו אור החיים הקדוש לנסוע באוניה לאיזה צורך. האוניה הגיע ללב הים, ולפתע התחוללה סערה נוראה בים, והאוניה עלתה לשמים וירדה תהומות, עד שנתקלה באחת הסלעים ונשברה לרסיסים. כל אחד מהנוסעים תפס קרש או קורה כדי להציל את עצמו וגם רבינו חיים בן עטר בא לידו איזה קרש מהאוניה, וישב עליו והחזיק את עצמו בה ועבר יום שלם בין הגלים, עד הגיעו עם הקרש לחוף לפני הר גבוה ומשם יצא ליבשה בבגדים קרועים ורטובים רעב וצמא, והחל לאכול עשבים וכל הלילה סבל מהקור והיה בוכה ומתפלל בעוד כוחו בו.

באשמורת הבוקר ראה מרחוק צריף ועשן מיתמר ממנו, ושמח מאוד. חשב בליבו, בטח יש שם ישוב וכשהגיע לצריף מצא הדלתות סגורות וחלון אחד אשר הזכוכית בו היתה שבורה, דרכה נכנס לבית. למול עיניו ראה מיטות מסודרות ובאחד החדרים מצא שולחן גדול ערוך בכל טוב מפירות ומגדנות, מיד ישב והתחיל לאכול פירות ולשתות כדי לשבור את רעבונו שזה כמה ימים לא אכל ולא שתה, והודה לה' יתברך. לאחר מכן נכנס לחדר המיטות ונפל על המיטה ונרדם שינה עמוקה מאוד. בנתיים באו השודדים, שזה היה ביתם, ותכף הבחינו שהשולחן חסר לחם ופירות, והחלו לחפש את האיש שנכנס אליהם, ומצאו אותו ישן. אמרו נשב קודם לאכול ולשתות ואחרי כן נהרוג אותו.

בנתיים הקיץ משנתו וראה עצמו בין אלו השודדים. רעד עבר בעצמותיו עד אשר הביאו אותו במשפט אצל ראש השודדים. ראש השודדים שאל אותו "מי אתה?", השיב לו רבינו: יהודי אנכי, וסיפר לם שנשברה האוניה בלב הים וניצל בקושי ובא להנה לאחר שלא אכל ולא שתה כמה ימים,

בגוב האריות

גלותו של אור החיים

אור החיים והשודדים

הכנסת אורחים

 

העליה לארץ הקודש

רוח הקודש

 

התפילין המקודשות

 

פטירתו של אור החיים

 

שמירה על הציון

 

בזכות האור החיים

 

 

 

ואכל לא יותר מכיכר אחד. אמרו לו: אין אתה יודע שכל כיכר לחם כאן שווה מאה אנשים ולכן נתחייבת מיתה, וראש השודדים אמר כי הוא בעצמו רוצה להוציא אותו להורג. קם ראש השודדים והוריד את רבינו חיים בן עטר לבקעת ההריגה ושם אמר לו ראש השודדים: רבי חיים, האם אתה מכיר אותי?, והרב אמר לו: "לא". אמר לו "אני פלוני תלמידך". אמר לו רבינו, "איך הגעת למדרגה שפלה זו לשדוד ולרצוח?" - והשיב ראש השודדים "לא הצלחתי במלאכתי ויום אחד כעסתי מאוד וקמתי והרגתי את הורי ועוד כמה יהודים רצחתי. תגיד לי את האמת האם יש בעדי תיקון או לו?".

אמר לו רבי חיים: יש תיקון, אבל קשה מאוד, אם תוכל לעמוד בו אני אחראי עליך בעולם האמת. וזהו התיקון: עליך לקחת כלי חרס ולחפש אחר נחש שהולידה, תיקח אחד מהנחשים הקטנים ותכניס אותו לתוך כי החרס, ותסגור היטב ותתלה אותו על צוארך שבע שנים רצופות, ותרשום באיזה יום הכנסת אותו בפנים, ותאכיל ותשקה אותו משך שבע שנים, ואז תצא יחד עם זה לשדה בתום שבע השנים במקום שאין אדם עובר, תעמוד ותתוודה בדמעות שליש על כל עוונותיך, ואז תפתח את הכלי חרס  ותצעק "שמע ישראל", ואז תדע שיצא הנחש בכעס גדול ויהרוג אותך במיתה משונה, אם תקבל באהבה את המיתה, תהיה המיתה הזו כפרתך.

כששמע ראש השודדים את זה נשק לו לרבי חיים ואמר "מוכן אני לקבל באהבה, ועתה מן השמים ציערו אותך את כל הצער הזה למען אשר תיתן תיקון לנפשי לכן מחובתי לפצות את כבודו בעבור זה. קודם כל יהיה נפשו לשלום, וגם תמורת הצער הרי מחובתי לשלם כל נזקי הגוף שנגרם לך בנסיעה זו. וזה אני מקווה לעשות בקרב הימים". נשק את ידיו של הרב ולווהו עד אם הדרך הקרוב לעירו ונפטר ממנו לשלום. כעבור כמה חודשים והנה בלילה אחד בא אותו האיש אל רבינו חיים בן עטר וגילה עצמו והביא עימו צרור כסף ואמר, כסף זה נקי מירושת חפצי אביו ואימו והוא אינו חפץ ליהנות מזה למען לא ישאלו אותו "הרצחת וגם ירשת?", לכן הוא מקדיש את כל הכסף בידו של רבינו חיים בן עטר לישיבתו והוא יעשה למען תיקון נפשו וכפרת עוונותיו.

לאחר מכן הלך ועשה את התיקון אשר ציווה עליו הרב, כעבור שבע שנים והנה בא אליו איש אחד מעוטר זקן ופיאות וטלית ותפילין תחת זרועו נכנס לבית הכנסת של רבינו חיים בן עטר וישב לידו והיה מתוודה ובוכה על חטאיו ופשעיו וביום מלאת שבע השנים עשה כאשר היה מצווה, פתח את אותו כלי חרס ויצא הנחש אשר גידל, חנק אותו בגרונו והפיל אותו חלל במיתה אכזרית ומשונה. אז קרא עליו רבי חיים ואמר "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" ואז אמר עליו קדיש ועשה את כל התיקונים הדרושים לנפטר תוך שנתו. צדקתו תעמוד לנו לעד אמן.